בישקק קירגיזסטן

״סוף שבוע רגוע״ – בקירגיזסטן

חברים חדשים, בישולים, טקס תה סיני, מצנחי רחיפה עם חבר מקומי (שהוא גם קצת שיכור), אהה ומעצר. 

הגעתי לבישקק, עיר הבירה של קירגיסטן בשעת לילה מאוחרת, מצאתי איזה חור מלוכלך וזול לישון בו. קמתי בבוקר ואחרי קצת חיפושים מצאתי לי אחלה הוסטל.  (Interhouse) בהוסטל החדש התחברתי עם הבנות המקומיות שעובדות בקבלה, לאחר שטענתי שאין ממש מה לעשות בבישקק (חוץ ממסיבות וברים) הם הזמינו אותי להצטרף אליהם לנסיעה מחוץ לעיר לעשות מצנחי רחיפה. ״אל תדאג חבר שלנו אחראי מאוד, הוא טס כבר שנים״. הן אמרו. 

״שוויץ של מרכז אסיה״ – כך אוהבים הקירגיזים לקרוא למדינה שלהם, והם בהחלט צודקים.

לאחר כעשרים דקות של נסיעה בשדרה ענקית של עצי שדר גבוהים נחשפו בפני הרים בעלי פסגות לבנות ושדות ירוקים מכל עבר. עצרנו את הרכב לצד הכביש ופגשנו את דניס, דניס לבוש במדי צבא מנומרים, קצת שיכור וקולני. הוא חיבק אותנו, צחק, וזרק אותנו אל תוך הג’יפ שלו.

השביל אל מעלה ההר היה צר ותלול, אך זה לא הפריע לו לנהוג די מהר ולטלטל את כולנו מאחור. ״פדיום״ (יאללה ) הוא צעק ברוסית ויצא מהאוטו. שלוק של בירה, הוא פרס את המצנח וקשר אותי אליו.

״כשאני אומר רוץ, אתה רץ! ״ ״מוכן? רוץ! ״ ותוך שנייה הינו באוויר, מרחפים בין שמיים וארץ.

דניס שר שירים ברוסית ואני נהניתי מהנוף המדהים. למחרת הבנות אמרו לי שדניס שבר את הרגל בנחיתה לא טובה. כנראה שלא צריך להפסיק לשתות ולטוס…

בערב רציתי להודות לחברים החדשים שלי על יום נפלא ולבשל להם ארוחת ערב. בדרך לדירה עברנו ליד תחנת משטרה מקומית. ״עצור, עצור״ הם צעקו לעברנו. ״מאיפה אתה?״  שאלו השוטרים. ״ישראל״ עניתי. ״ישראל??״ הם היו מאוד מופתעים מהתשובה שלי. ״ישראל, אתה בטוח״? הם שוב שאלו. ״את הדרכון״ הם אמרו לי.

לפני כשנתיים נעצרתי בגינאה, מערב אפריקה בגלל סיפור דומה, הדרכון שלי היה בשגרירות של סיירה לאון והמשטרה המקומית חשבה שאני נמצא במדינה באופן בלתי חוקי. אז זה היה הרבה יותר מפחיד, כנראה בפעם השנייה לוקחים דברים הרבה יותר בקלות.

הדרכון שלי היה בשגרירות של טג’יקיסטן (המדינה השכנה) לצורך קבלת ויזה. היה זה יום שבת בערב והשגרירות היה סגורה עד יום שני בבוקר. ולכן השוטרים לא יכלו להתקשר לוודא את הסיפור שלי.

עשו עלי חיפוש, שאלו אותי ים של  שאלות ועיכבו אותי לחקירה למשך שלוש שעות. השוטרים שאלו אם יש שגרירות של ישראל בקירגיזסטן? אין אמרתי. טוב אז אתה חייב לשלם קנס של 150$ או שאנחנו נעיף אותך מהמדינה.

למזלי החברים המקומיים שלי נלחמו על החופש שלי כמו אריות, התקשרו לחברים, משפחה, ארגונים מקומיים ולבסוף הוחלט לשחרר אותי.

החברים המקומיים ״חתמו״ עלי סוג של ערבות , וביום שני בבוקר היינו צריכים להתייצב בתחנת המשטרה עם הדרכון שלי. כמובן שהם שוב ניסו להוציא ממני כסף אבל בסוף הכל עבר בשלום ויותר חשוב בחינם.

ארוחת הערב הייתה הצלחה, ״דאל עדשים הודי״. לאחר מכן עברנו לבית של חבר מקומי שמתפרנס מטקסי תה סינים. חושך, מוסיקה, נרות, ברכות בקיצור כל הסיפור. אחרי התה, נשכבתי על השטיח , עצמתי את עיניי ונרדמתי כמו תינוק.

ברוך הבא לקירגיזסטן, לפחות יש לי עכשיו עוד סיפור טוב לספר בהרצאה שלי.

לונלי פלג יומן מסע , מרכז אסיה