סמרקנד אוזבקיסטן

״סאלם עליכום״ ברכתי את האישה שישבה בכניסה למסגד. ״3 דולר כרטיס, היא ענתה לי״ (למקומיים זה בחינם). אין לי כסף אמרתי לה והראתי לה את הארנק הריק שלי . (באמת שלא היה עלי כסף) היא חייכה אלי וסימנה לי להכנס בלי כרטיס

בפנים, במרכז המסגד, מתחת לעץ גדול ישבו להם זקני העיר. כאשר חלפתי על פניהם הם מצאו בי עניין רב וקראו לעברי. ״אפגניסטן״? הם צעקו והצביעו עלי. ״לא״ עניתי. ״אירן״ זקן אחר צעק בהתלהבות מנסה לנחש את התשובה הנכונה. ״לא״, עניתי שוב. ״עירק״ הם המשיכו לנחש. 

״ישראל״ אמרתי. ״הווווו, ישראל״ הם חזרו אחרי וחשפו חיוך גדול, מעוטר בעשרות שיני זהב.

הם לחצו את ידיי ובירכו אותי אל מדינתם בחיוך גדול. 

הרבה אנשים שולחים לי הודעות ושואלים אותי ״האם אני מרגיש בטוח לטייל באוזבקיסטן״ ?

שיחה דומה לזאת מתנהלת איתי קרוב לעשר פעמים ביום, ולמרות שאוזבקיסטן היא מדינה מוסלמית הם תמיד מחייכים אלי חיוך גדול ולוחצים את ידיי. העובדה שאני יהודי, או ישראלי. לא חשובה להם, הם פשוט רואים בי בן-אדם שמטייל במדינה שלהם

שבוע טוב, לונלי פלג יומן מסע- סמרקנד אוזבקיסטן