הר העשן

הר העשן היא השכונה הכי עניה בפיליפינים וסביר להניח שאחת העניות בדרום מזרח אסיה. למען האמת זאת לא באמת שכונה, זה פשוט המזבלה העירונית של מנילה (עיר הבירה של הפיליפינים) והנמל. עם הזמן אנשים רבים הקימו את ביתם בתוך המזבלה והחלו להתקיים מהזבל של אנשים אחרים.

כיום חיים בשכונה אלפי אנשים, משפחות שלמות שגרות במחסן קטן בתוך המזבלה. בלי בתי ספר, גנים, מרכזים רפואים, חשמל או מים זורמים. מאות ילדים שקמים בכל יום ומחפשים בזבל דברים שהם יוכלו למכור, שאריות אוכל או שתיה כדי להרוויח קצת כסף ולשים אוכל על השולחן.

מיותר לציין שהריח השכונה היה בלתי נסבל וכמותו גם הזיהום, ילדים מלוכלכים, אנשים מכוסים בפיח ואבק, נשים לבושות בסמרטוטים ותינוקות ערומים. 

בליתי יומים בשכונה הזאת, להכנס לא הייתה משימה קלה כי בכניסה למזבלה היו שתי שומרים חמושים שאוסרים על כניסה בלי אישור, מפני שהממשלה לא רוצה שתיירים יראו את הצד הזה של הפיליפינים. ירדתי מהאופנוע ואמרתי להם שאני מתנדב באחד האירגונים שפועלים בשכונה, למזלי הם האמינו לי ונתנו לי להכנס.

כאשר התהלכתי בין הצריפים הישנים והרים של זבל מציפים את האופק, ילדים קטנים אוספים בקבוקי פלסטיק מתוך שקיות זבל גדולות, אמא רזה להחריד מניקה את התינוק שלה וזקנים הסוחבים שקים גדולים הבנתי משהו שגרם לי לחייך.

הבנתי שאין לי באמת בעיות בעולם וכל עוד אני לא צריך לחיות בתוך מזבלה עירונית ולפשפש בזבל למשך שעות בכל יום רק כדי שיהיה לי אוכל מצבי נהדר.

הבנתי שהבעיות שלנו (העולם המערבי) הם לא באמת בעיות.

90 אחוז מתושבי השכונה עובדים בחיפוש דברים בזבל, שאר תושבי השכונה שורפים חלקי עצים כדי להכין פחם ולכן גם תמיד יש עשן כבד ופיח בשכונה. חלק קטן מהבנות והבנים (Ladyboys) עובדים בזנות בשכונה. 

למשך כל הזמן שהייתי בשכונה ראיתי ילדים שמחים שתפסו לי בחולצה ושיחקו איתי, אנשים שצוחקים ומחייכים כל הזמן, כולם מנופפים לך לשלום ורוצים שתדבר איתם, מזמינים אותך להצטרף אליהם לכוס של אלכוהול תוצרת בית או שאריות שהם מצאו בזבל. 

אפילו פעם אחת לא הרגשתי מאויים, בסיכון או במצב לא נעים!

אני יודע שזה ישמע לכם מטורף ובאמת שאני לא יודע איך להסביר את זה אבל האנשים בשכונת הרי העשן באמת נראו לי מאושרים.

לונלי פלג – יומנו של נווד.