אני יאן

במסגרת הטיול שלי במרכז אסיה התנדבתי בבית יתומים קטן בעיר בישקק שבקירגיסטן. לאחר פגישות רבות עם הצוות המקצועי הוחלט לייעל את התרומה לכמה מקומות. בזמן ההתנדבות עם הילדים פגשתי את יאן, ילד מקסים בן 10 שממש לא מסוגל ללכת.

התייעצנו עם האחות של הבית יתומים והיא אמרה שיאן אף פעם לא זכה להיבדק אצל רופא מומחה שיכול לאבחן את הבעיה שלו. בעזרת חברה מקומית עם קשרים רבים הצלחנו לקבוע ליאן תור אצל רופא מומחה למחרת בבוקר.

יאן ואחיו הקטן הגיעו לבית יתומים אחרי הזנחה קשה של ההורים, האב עזב לפני שנים רבות. האם ובן זוגה אלכוהוליסטים שהדבר היחיד שחשוב להם הוא מאיפה הם יצליחו להשיג עוד אלכוהול.

נפגשתי עם אמא של יאן בבית היתומים להסביר לה שאנחנו רוצים לקחת את יאן לבדיקות רפואיות בבית החולים. האמא לא ממש התעניינה ברצון שלנו לעזור ליאן והחליטה לא לבואו איתו אל הרופא המומחה.

הרופא המומחה בדק את יאן ולאחר מכן הפנה אותנו לרופא מומחה אחר שנמצא בצד השני של העיר בבית החולים הפרטי.  גם הרופא השני טען שהוא לא יכול לעזור לנו והפנה אותנו לרופאה מומחית שבטוח תוכל לאבחן את הבעיה של יאן.

השעה הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת, הרופאה שלחה את יאן לבדיקות דם ובדיקות כלליות. דבר ראשון על הבוקר למחרת ביקשנו מהאמא של יאן שתצטרף אלינו לבדיקות כי חששנו שיאן לא ירגיש בנוח בזמן הבדיקות כאשר אנחנו איתו בחדר. 

בשעה שמונה בבוקר פגשנו את יאן ואימו מחוץ לבית החולים הפרטי בבישקק, אנחנו נכנסו עם יאן לבדיקות דם, אימו החליטה להישאר בחוץ ולשבת על הספסל בחצר.

לאחר בדיקות הדם נכנסו עם יאן לבדיקות כלליות ובדיקה שניתן לבדוק עם השרירים שלו מגיבים לכאב, הרופאה דקרה את יאן ברגלים עם מחט ארוכה. האמא עדיין ישבה בחוץ על הספסל.

לאחר יומיים של ריצות בין בתי החולים, ארבעה רופאים שונים, בדיקות והרבה כסף חזרנו אל הרופאה ששלחה אותנו אל כל הבדיקות. הרופאה הסתכלה על התוצאות של הבדיקות ואמרה לנו שיש לו בדיוק מה שהיא חשבה אתמול ״ניוון שרירים דושן״.  

“אם יאן לא יקבל טיפול הוא ימות תוך 3-5 שנים” היא אמרה. ״עכשיו שיש לנו אבחון של המחלה אנחנו יכולים לבקש מהממשלה כסף לתרופות כדי שיאן יוכל להמשיך לחיות״  הסבירה הרופאה.          

התהליך לקבלת התרופות זו פרוצדורה שלוקחת חודשים ולכן קנינו ליאן את התרופות שהוא צריך כדי לעצור את ההתפתחות של המחלה. כל הזמן שהיינו עם הרופאה בחדר, היא הסבירה לנו את המצב של יאן, איך אפשר לעזור לו ואיך אפשר להקל עליו את הכאב.אמא של יאן ישבה בחוץ מבלי שום עניין לדעת מה יש לילד שלה. גם כאשר הסברנו לה שהוא יכול למות בקרוב לא היה נדמה שזה משנה לה.

אני לא נוהג להתעצבן אבל באותו רגע כמעט התפרצתי עליה מרוב כעס ותסכול! איך אמא יכולה לא לאהוב את הילד שלה? זה פשוט הטריף אותי. נתתי ליאן חיבוק גדול, והלכתי משם. 

כאשר חזרתי לבית יתומים הם הסבירו לי למה האמא של יאן לא מוכנה לוותר על המשמרת עליו למרות שזה ברור שלא אכפת לה מימנו. ״בגלל שיאן נחשב נכה  אז אמא שלו מקבלת קצת כסף מהממשלה כל חודש,

בכסף הזה היא והחבר לה קונים אלכוהול ואז הם לא צריכים אפילו לעבוד ״ הסביר לי המנהל של הבית יתומים. כרגע בית היתומים נלחם עדיין על יאן, ואנחנו מחכים לאישור של הממשלה לקבלת התרופות. 

המנהל של בית היתומים טען שהצלנו את החיים של יאן, 

אני באמת מקווה שהוא צודק.