פליטים יהודים באוקראינה
בחיפוש אחר נשמות יהודיות בכפרים של אוקראינה.
את הפוסט הזה אני רושם על גבי הדרכים הישנות שמחברות את הכפרים העניים של מערב אוקראינה, לא רחוק מהגבול עם בלארוס.
כבישים ישנים, עגלות עמוסות שרתומות לסוסים , נשים זקנות שמוכרות תפוחי אדמה לצד הדרך ופרות שחוסמות את הכביש הישן וצר.
לאחר 3 שעות של נסיעה הגעתי לחיי הכפר האמתיים של אוקראינה, למען האמת היה קשה לי להאמין שאני נמצא באירופה.
אל המסע יצאתי עם שני חברים מקומיים, אנדרי ושסה שהסכימו לקחת אותי למשפחות שלהם שחיות בעוני נוראי. שסה מספר שרוב המשפחות מגדלות ירקות, תרנגולים וחזירים כדי לשים אוכל על השולחן ומשכורת חודשית באזורים האלה נעה בסביבות ה 100 דולר לחודש.
מצאתי את הנופים האוקראינים יפיפים, שמיים כחולים מעוטרים בעניינים לבנים, אגמים, שדות עצומים של פרח החמניה שצובעים הכל בצהוב ובתי עץ קטנים.
הגענו לבית של סשה, גדר עץ גבוהה ומאחוריה אסם ובית עץ צנוע, מהבית יצאו אימו וחמשת האחים שלו. בחצר הבית הם בישלו וגידלו את התרנגולים שלהם, מאחורי הבית היה שדה קטן עם ירקות, אווזים, חזיר וסוס.
ביקשתי משסה להשתמש בשירותים, הוא הוביל אותי לביתן עץ קטן בחצר, במרכזו עמד סיר מתחת ואת מקומו של הנייר טואלט תפסו עיתונים ישנים. את הסיר הם מרוקנים בכל ערב לתוך בור קטן בשדה, כאשר הבור מתמלא הם חופרים בור חדש.
בזמן שאני משתין בתוך הביתן הקטן ומנסה להתעלם מהריח הנוראי משהו גדול ושחור רץ אל תוך החצר. יכולתי לשמוע את ההמולה שנוצרה ומיד ימאתי החוצה. בחצר השתולל לו חזיר בר ענקי שאיבד את דרכו בחיפוש אחרי אוכל, הכלבים בחצר התחילו לנבוח כמטורפים , דבר שגרם לחזיר רק להשתולל עוד יותר.
אל תדאג אמר לי שסה, הרבה פעמיים הם מגיעים לפה לחפש אוכל, האמא אחזה במקל וניסתה לגרש אותו מהחצר, כאשר היא כשלה מספר פעמיים היא חזרה לשבת לידנו ואנחנו חזרנו לדבר. החזיר בשלו עמד בפינה ואכל את האוכל שהיה מיועד לסוס.
אחרי כמה כוסיות של וודקה וקצת לחם שחור שסה סיפר לי שהוא הלך לבית ספר יהודי רק כאשר היה בן 8 והאחים שלו לא הולכים לבית ספר היהודי בכלל. ״הנסיעות עולות כסףרב הוא סיפר, וחוץ מזה לא גדלנו כיהודים, אף אחד פה לא יודע שאתה יהודי וכאשר אתה שומע את השכנים שלך מתבטאים פעם אחרי פעם כנגד יהודים אתה מעדיף להתעלם מהעובדה שאתה יהודי ולהמשיך ולחיות כגוי, כמו סבתי וכל שאר משפחתי.
היהודים סבלו פה מאוד למשך כל ההסטוריה, פוגרומים, שואה והקומוניסטים לא הותירו לנו הרבה ברירה אלה להתכחש ליהדות שלנו, וגם היום נדמה כי עדיף לא להיות יהודים ולהמשיך ולהיות פשוט אוקראינים כמו שגדלנו.
המטרה שלמענה הוקם הבית יתומים שאני מתנדב בו ומודאני תורמים לו הוא לתת זהות יהודית ואפשרות לעתיד טוב יותר למען המשפחות העניות שפזורות בכפרים הקטנים במערב אוקראינה.
לונלי פלג – יומן מסע , פליטים יהודים באוקראינה
[stag_video src=”http://www.alumim.com/index.asp?catID=&siteLang=3″]